1/18/16

מה אני לובשת עכשיו - דנה זליג


בד״כ כלכליסט מעלים את הכתבות שלנו בסידרת ״מה אני לובשת עכשיו ?״ , לאתר. מאחר והפעם לא עשו זאת ואני לא רוצה שתפספסו את דנה זליג המקסימה והמעניינת, אני מעלה את הכתבה לכאן, פלוס תמונות נוספות כבונוס למתמידים/ות :)                    י










 
 דנה זליג (30), מעצבת, עובדת בקרן הון סיכון לסטארט אפ,  בביתה
לובשת: מכנסיים: מחנות לנז'רי במדריד
 סריג ונעליים: זארה
ז'קט:     Tres
משקפיים: פראדה

סגנון: "בסיסי, בייסיקי. אני אוהבת בגדים פשוטים ונוחים, משהו שאני יכולה ללבוש מבוקר עד ערב. הבדים חשובים לי,  מבחינת הנפילה שלהם, וההתאמה לגוף. אני כמעט ולא עונדת תכשיטים, ואם כן אז זה משהו נקי וקטן . כמו עגילים צמודים. הגדולה בבגדים שקטים היא האטיטיוד".    י
עיצוב: "לצאת מאזור הנוחות שלי".      י
. ממש עכשיו סיימתי תואר שני במסלול עיצוב וטכנולוגיה בבצלאל. הלימודים התקיימו בהנסון (מבנה בית החולים למצורעים בירושלים) וזו הייתה חוויה. פרויקט הגמר שלי עסק בעיצוב ובחומר – במודלים שמתקפלים בכוחות עצמם".
השראות:  "אני שואבת השראה מהרבה דפוסים מהטבע, מתנועה, מכוריאוגרפיה".   י
מעצבים ישראלים: "אני מאד אוהבת מעצבים ישראלים.  אני כמעט שלא עושה קניות, אבל כשאני קונה משהו אני נהנית לפרגן למעצבות מקומיות. למשל, שלוש המעצבות שמאחורי המותג

 Tres  
נעה גור, דפנה פילוסוף ונוי גוז שעושות גזרות נשיות וקוליות, 
Zucker 
 של האחיות עינב והדס שמעצבות בייסיק איכותי 
 Layou 
 המונוכרומטי של הילה שרון
 Hannah
של רותם מיץ וניר גואטה
  וכמובן הנעליים  של רותם גור                       
 

מעצבים לא ישראלים: "זה כמובן עניין של נגישות. אני הכי אוהבת את קום דה גרסון  - הם לא עושים רק אופנה אלא מעורבים גם בפרויקטים טכנולוגיים ואמנותיים מעניינים. גם דמיר דומא מעניין אותי. יש בו משהו אותנטי. הקולקציות שלו קצת לא מעובדות, יש לו מעין טעם אסייתי מעורפל" .            י
הארון שלי: "בתקופה האחרונה הוא במגמת צמצום. אני רוצה שיהיו לי  בו 20 פריטים, בארון, להגיע לאיזה לתמצות כזה".          י
  



 טקסט והפקה - עילית מיינמר
צילום - מירי דוידוביץ
הופיע במוסף ״באזז״ של כלכליסט, בעריכת מור גורדון

ניתן לראות עוד פרקים בסדרה ״מה אני לובש/ת עכשיו ?״ - בלינק הזה







1/17/16

Ohad Naharin in the Nineties



I was so impressed and moved by Mr. Gaga, Tomer Heymann's documentary about choreographer Ohad Naharin, that I searched my archive for material from the session I did with Naharin in the Ninties, and found a whole lot of color transperencies and black/white negatives.


The session started in my studio, where I shot Naharin and Hannah (the amazing dancer with him) in the office I had in my studio at the time.  It was actually Naharin's idea ,and one of the only times I let anyone sit at my desk :) I suppose I liked the contrast between my practical office and these two "creatures" sitting in it peacefully.


After that we went to the "Tropical Gardens" of Ganey Yehoshua, the way I've originally planned.



 You could see in the last 3 photos how we were trying different hats...


  And finally decided to use the black one.


 The session was commissioned by Yedioth Ahronot. 
The stylist I was working with at the time was Mira Fridman.








I love working with dancers because they can do anything you ask them to, plus - they are very concentrated at work.
I basically chose to photograph Naharin and Hannah like "Strange Fruit", or in the Garden of Eden. 
While Naharin looks a bit like a magician operating a doll, it reminds me also of the story of Golem


1/7/16

Hotelier Leon Avigad and Dancer Mia Arbatova

I had met hotelier Leon Avigad  when I photographed on the roof of his beautiful hotel - Brown TLV.

With Shavit Wiesel on the roof of Brown TLV
Once Leon told me that he lived in the original apartment of Mia Arbatova , it was clear to me that I have to visit as soon as possible. For those unfamiliar with the name Mia Arbatova, Arbatova was a dancer and mythical dance teacher in Tel Aviv (1911-1990).Leon lives in the apartment for 11 years already with his partner, Nitzan Perry, and their young daughter. A big apartment, in Tel Aviv terms, that overlooks one of the main boulevards. The fact that the couple love and preserve the original design of the apartment is a small urban miracle. Since Leon and Nitzan are at the forefront of the good life, as the owners of a number of boutique hotels, which are ,naturally, affected by global trends, it's surprising and heartwarming to discover that they love and respect the simple and humble Israeli heritage.



Hotelier Leon Avigad in his 50's Tel Aviv apartment

The library acquired from an older library of a well known Tel Aviv attorney. Each piece of furniture has a story of love.

The original wood work from the Fifties, that has been kept since it's original owners - Dancer Mia Arbatova and actor Joseph Goland. Original Marble in the Hall.


Tiffany lamp made by Leon's mother, a scientist who turned to making art and craft in her last years and the Medicinal Diploma of Leon's grandfather on the wall behind

The original cupboard, dining table and lamp of Mia Arbatova. Rare preservation of an era.

The Microscope of Leon's grandfather displayed in the living room

Photos of Leon's family in the beautifully preserved wooden Vitrine

The original arches from the Fifties, built by the contractor in all the apartments of the building.

The Glory of apartments in Tel Aviv in the fifties and sixties has a special attraction to me. At a time when the country was still ruled by a certain modesty, it's interesting to see how the bohemian elite / intellectual lived. The houses already open to the public, for example, Bialik house or even Rubin house, (both on Bialik Street in Tel Aviv) are usually from an earlier period. The distance of time and the eclectic style of the open houses, reflect a life which resemble oriental fantasy. But the dancer's apartment  from the 50's is close to our own lives. Life similar to the fabric of daily life nowadays, but one that has a modest splendor almost that has disappeared in these parts with so much repair and reconstruction of apartments going on.
I often pass the 3-storey building, where I also learned ballet as a child, and I'm always fascinated by the  large windows, and European facade. Recently  a plaque indicating Mia Arbatova and her husband lived in the building has been added.I spoke with Leon about the apartment, Israeli culture and his work: M: So Leon is a Hebrew name ?L:yes, it's the Hebrew version of my grandfather's name Leon. You can see his microscope in the closet and the final certificate of his medical training on the wall in our living room.
M: Well, Leon Avigad, what is your profession?
L: I am a hotelier. I build boutique hotels, you could say interesting hotels. Chronologically Lilenblum
 9 was the first hotel and it will soon be opened. We have  already sold it. Construction of a hotel is a long story, in this case around nine years .After that I established another hotel in 1 Nachlat Binyamin , which will  open in about three months. The hotel, designed by Karim Rashid, and in charge of conservation Nitza  Smook. With A rooftop pool and very charming. In 2010 we opened Brown TLV , and it is still owned by myself and then opened the Brown Beach House, on Hayarkon Street in Tel Aviv. And will soon open a hotel in Jerusalem.M: We is you and Nitzan ?
L: Me and Nitzan and a small team. We're lean and efficient but I can not be One man show. Nitzan Perry my partner, is the strategist / advertising man / marketing person. He is engaged in marketing and our visibility. We fully share vision and dream and performance. In July, we'll be opening a hotel in Jerusalem. We are discussing whether we will call it
Brown Jerusalem. It is going to be an amazing hotel. In addition we advise many, many more hotels around the world and in Israel.
M: How did you start?
L: I started of as an operational hotelier, I worked
for 11 years at the Dan Hotels. Bell Boy, Concierge and receptionist. I did a BA in international relations, where my passion actually is, and an MBA, to develop the business and not be just a dreamer. Our business is great and employs dozens of workers. And we are involved in everything. Uniform, toilet products, visitor experience, and accounting too.
M: Which one is your  favorite projects?
L: Nachlat Binyamin was the first, I'm on it since 2007 and is still not even open, so I have a soft spot for it, but also a lot of anger at the authorities. I always say that to be a hotelier you have to be a masochist.
M: I say this about photographyL: I am a lecturer at IDC Herzliya and I always open the first lecture with a question of how one can be a millionaire hotelier - when the answer is - you should start with one billion. Anyone who builds hotels is mad. Today everyone sets up a hotel. It became a  rich kids'
game. But they don't know how to manage and sell very quickly. Not because they made a mistake, but because it's very difficult. Even for  people who understand hospitality and lifestyle content. It's very, very difficult objectively. At seven in the morning I am already with my tongue hanging out.
Back to your question, my beloved  project - Brown TLV is the flagship hotel, the first in our collection. So  it's also my favorite. The Jerusalem hotel is going to be bonbon, so beautiful, really! It is a building from late 19th century with arches,
an underground well that we are turning into an alcoholic beverage bar, with a rooftop spa, a screening room. Really great! And will be having a 5 o'clock tea ceremony. We want to restore a bit of the days of Fink, the legendary Jerusalem bar.M: Where did you hear about Fink ?L: I was the Concierge of King David. My last position at the Dan Hotels was vice president of Dan Tel Aviv, but I started as King David's Concierge. So I know all about Jerusalem. Afterwards Dan Acadia, then deserted for the opening of the Hilton team Jerusalem, and from there I went back to Dan Tel Aviv, on the way I did internships in Switzerland.
M: What attracted you to hospitality?
L: Oh boy, from infancy, I knew that that's what I was going to do.M: You know I was an switchboard operator at the Hilton Jerusalem? While studying photographyL: Hilton Jerusalem! Nitzan, I met my partner there.
M: It was a great place for students. I couldn't stand being a waitress so I worked as a switchboard operator. People working there were always very nice. When I was looking for a job I worked for one day at the Diplomat Hotel in Jerusalem, and it was shocking. There were 
unfortunate people there. Depressing. 

L: Diplomat, Haim Schiff's  ... listen, I have memories from there. My mother divorced my father, many years ago, and there was no money. But she saved every year so we go to the Diplomat. They had a pool in a pine forest and we loved it. I'll never forget the last time I went there, I was 11, it was 30 years ago, and I still remember this pine forest. How I used to swim and I would watch one needle falling. It was fun! After that we'd go for do Five O'clock at King David. This was for the rich.
M: We used to go to Safed.
Leon listens to my long description of Safed then and now and then says: Remember the Ramat Aviv Hotel? One of my dreams is to create a hotel that is entirely Dora Gad, Yasky, and Rechter. Danziger and art ... There is something very, very beautiful in the style and architecture and interior design of the fifties and early sixties, seventies.When Israel was still a little Canaanite country.  Today even in the Israeli left, you are living in some very specific milieu. You will go to Lisbon but you will not go to Arad. When you travel to the Galilee you travel to a zimmer because it is like Provence, but wait a minute, we have an amazing light here in Israel. I want to do as Heinz Finchel who came from Germany and made the Dan Tel Aviv and used blinds to put the light in a controlled way, charming. And Danziger was really Canaanite and I want quotes from Ratosh and I want ... M: I am very happy to hear this. I think that and you and I think like that, it's a sign that there are other people who think so too.
L:  It's okay to make very luxurious and posh hotels , style Ivanka Trump, but first -  Make them good and and then - We have a great country and the values ​​of our milieu, northern Tel Aviv, leftist, sometimes you forget that it's okay to be connected to Israel .
M: I do not forget for a moment.L: It's fine to love the country, and
to be a little excited about the Himnon, and to get a little excited about the amazing plant that we established here in Israel. Yes, it's a bit off now, but we have made here very interesting architecture, design - Zim's ships and the planes of El Al...M: What wonderful namesL: Yes, it is wonderful. This is the hotel I really, really want. When people ask me what's the next challenge, what more do you want, I do not feel like just another hotel. People offer me all the time a thousand meters here a place there, on Rothschild Boulevard, but I want a place like this ,with local character. This is what I really really feel like.M: Boutique hotels is a rather new thing tooL: But I have been doing it for ten years makes now. Yes, I have to work, earn a living, sure, but what I really feel like it's that kind of hotel.
***M: So about the apartment. The original trigger for my visit was when you told me about the apartmentL: I told you about the apartment? when ?
M: You told me that you live in the
original apartment of Mia Arbatova , right? (For a moment I'm worried that I didn't remember correctly. And before I got there I worried that the apartment has already been renovated and everything is gone). To: Yes, it was Mia Arbatova's apartment  and her husband actor Josef Goland. After them the owners of an Insurance Company, and then two women lived here (in-laws), we were in a very good relationship with their son who died at age 90 two weeks ago and his sister and their grandchildren. And we live in this apartment already some 12 years. We are renting a lot of years already. When we took it there was thick stucco on the whole apartment, the apartment was in very bad shape. Closet and all the woodwork, the arch at the entrance, it's all from Mia Arbatova, from the early fifties. Just after the establishment of Israel. The apartment has an eclectic collection of all kinds of things: a long couch by Rubi Israeli, a box I've brought from Brussels, an armchair that was at the home of my grandparents and rigged it back and the chair my piano on which I learnt to play. The big dining table was taken apart and the majority was in storage. Also found in storage the overhead light. I think that it is original of the apartment. The library I received as a gift. The library is part of the huge library that belonged to Yaakov Shimshon Shapira who was the first Attorney General. He lived near by in a huge house, and I used to go out with his granddaughter, and when they dismantled the house there was an entire floor of the library, and I was able to save only these shelves. Everything here has a story. The lamp shades were made by my mum. She was a scientist, not creative at all but in the last five years of her life she suddenly began to make stained-glass windows. There are stained glass lamps made by her in the hotels too. By the way the branding of Brown TLV ,all the seventies style,  is made by Nitzan's mother. Everything is very personal, very ours.
M: But really what is most striking here, in an apartment, it's the arch at the entrance and all the woodwork, the closet.L: We take very good care of  it. There's a light from above that I need to fix. Every day when we go to work we lower the blinds so the furniture does not fade. We feel we got this apartment in custody. That's why we are in such good relations with the owner. We also really like the fact that there's a hall and not directly into the living room, as is usual today. And that there is a kitchen, a kitchen as a separate room. The rooms are very large and there is even a direct entrance from the bedroom to the shower. This was a very special period when the house was built.
(It reminds me of my uncle's house that used to be in the same boulevard and the bathroom walls were covered with gray marble which seemed to me the epitome of style. In fact it still does,to this day. M )
M: the apartment really is a kind of historical cultural asset

Leon waving a hand dismissively says: It is only us and stuff we happen to like.
There's nothing you can put in design magazines! 

 I do not agree with Leon.
I think this apartment conveys a story of an entire era in Tel Aviv. I was very happy to see it and hear the stories and continue to fantasize about the Balls the original owners of the house gave, ballerina Mia
Arbatova and her husband the Hebrew/Israeli entertainment star and singer Joseph Goland   !


translation- Brent Cartner

***

הכרתי את המלונאי ליאון אביגד כשצילמתי צילומי אופנה על גג המלון היפה שלו



ברגע שליאון סיפר לי שהוא גר בדירה המקורית של מיה ארבטובה, היה ברור לי שאגיע לביקור בהקדם.                 י
 למי שלא מכיר, מיה ארבטובה היתה רקדנית ומורה למחול תל אביבית מיתולוגית ( 1911-1990)       י
ליאון גר בדירה מזה 11 שנים עם בן זוגו, ניצן פרי, ובתם הקטנה. הדירה  הגדולה, במונחים תל אביביים של פעם, משקיפה על אחת מהשדרות המרכזיות בתל אביב והעובדה שבני הזוג אוהבים ושומרים על העיצוב המקורי של הדירה היא פלא אורבני קטן. גם ליאון וגם ניצן מצויים בחוד החנית של החיים הטובים, בבעלותם מספר מלונות בוטיק, שמטבע הדברים מושפעים מטרנדים עולמיים ולכן מפתיע ומחמם לב לגלות שהם אוהבים ומכבדים את המורשת הצנועה והפשוטה הישראלית.                 י




ההדר של דירות תל אביביות משנות החמישים והשישים קוסם לי במיוחד. בתקופה בה עדיין שלטה בארץ צניעות מסויימת, מעניין לראות כיצד חיה האליטה הבוהמית /אינטלקטואלית. הבתים שכבר פתוחים לקהל הרחב, למשל בית ביאליק או אפילו בית רובין, (שניהם ברחוב ביאליק בתל אביב) הם בד״כ מתקופה מוקדמת יותר. המרחק של הזמן והסגנון האקלקטי של הבתים הפתוחים, גורמים לחיים המשתקפים מהם להדמות לפנטזיה אוריינטלית. אבל דירה של רקדנית ובעלה השחקן משנות ה -50/60 בשדרה בצפון הישן קרובים לחיינו אנו. חיים דומים למארג החיים היומיומי, אבל כזה שיש בו הדר צנוע שכמעט ונעלם ממקומותינו מרוב שיפוצי דירות ומבנים.    י
אני חולפת לעיתים קרובות על פני הבניין בן 3 הקומות, שגם למדתי בו בלט כילדה, ותמיד הוקסמתי מהחלונות הגדולים, האירופאיים, בחזיתו. ולאחרונה מהשלט המציין שמיה ארבטובה ובעלה גרו בבניין       י

שוחחתי עם ליאון על הדירה, על תרבות ישראלית ועל העבודה שלו :          י

מ: אז ליאון זה שם עברי
ל: כן ,זה עיברות של שמו של סבי לאון. את יכולה לראות את המיקרוסקופ שלו בארון ואת תעודת הגמר של לימודי הרפואה שלו על הקיר בחדר המגורים שלנו.         י
מ: ובכן ליאון אביגד, מה המקצוע שלך ?   י
ל: אני מלונאי. אני מקים מלונות בוטיק, אפשר לומר מלונות מעניינים. הראשון כרונולוגית היה מלון ברחוב לילנלבלום 9 שעוד מעט ייפתח. הקמנו אותו והוא נמכר כבר לרשת. הקמה של מלון זה סיפור ארוך, במקרה הזה בסביבות תשע שנים      י
אחריו הקמתי את המלון בנחלת בנימין 1 שיפתח עוד שלושה חודשים. המלון בעיצובו של כארים רשיד ואחראית על השימור ניצה סמוק. בריכה על הגג ומקסים מאוד. ב 2010 פתחנו את מלון בראון טי אל וי, והוא עדיין בבעלותי ולאחר מכן פתחנו את בראון ביץ׳ האוז, ברחוב הירקון בתל אביב. ובקרוב פותחים מלון בירושלים 
מ: אנחנו זה אתה וניצן ?   י
ל: אני וניצן וצוות קטן. אנחנו רזים ויעילים אבל אני לא יכול להיות וואן מן שואו. ניצן פרי בן זוגי, הוא האסטרטג/פירסומאי/איש שיווק, עוסק בשיווק ובנראות שלנו. שותף מלא לחזון ולחלום ולביצוע. ביולי, אנחנו פותחים את המלון בירושלים. אנחנו בדיונים אם הוא יקרא בראון ירושלים והוא יהיה מלון מדהים. נמצא ברחוב הנביאים 54, מטר ממגרש הרוסים. בנוסף אנחנו מייעצים לעוד המון המון מלונות בארץ ובעולם.    י
מ: איך התחלת ?    י
ל: התחלתי כמלונאי תפעולי,עבדתי 11 שנים ברשת דן. מבל בוי, קונסיארג׳ ופקיד קבלה. עשיתי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, ששם בעצם הפשן (תשוקה) שלי, ותואר שני במנהל עסקים, כדי לפתח את הצד העיסקי ולא להיות רק חולם. העסק שלנו גדול ומעסיק עשרות רבות של עובדים. ואנחנו מעורים בכל דבר. מהמדים ,הטואליטיקה, חווית האורח, ועד להנה״ח.      י
מ: מכל הפרוייקטים יש לך מועדף
ל: נחלת בנימין היה הראשון, אני עליו מ 2007 והוא עדיין לא נפתח אפילו, אז יש לי אליו פינה חמה בלב אבל גם המון כעס על הרשויות. אני תמיד אומר שכדי להיות מלונאי אתה צריך להיות מזוכיסט.        י
מ: אני אומרת את זה על צילום
ל: אני מרצה בבינתחומי ואני תמיד פותח בשאלה איך אפשר להיות מיליונר ממלונאות -  כשהתשובה: צריכים להתחיל ממיליארד. מי שמקים מלונות מטורף. היום כל אחד מקים מלון. זה נהיה משחק של ילדים עשירים. אבל הם לא יודעים לנהל ומוכרים מהר מאוד. לא בגלל שהם עשו טעות אלא זה נורא קשה, גם לאנשים שכן מבינים באירוח ובלייף סטייל. זה אובייקטיבית נורא נורא קשה. משבע בבוקר אני עם הלשון בחוץ.  י
חזרה לשאלה שלך, מלון אהוב - בראון הוא מלון הדגל, הראשון בקולקציה שלנו. אז גם הוא. המלון בירושלים הולך להיות בונבון. כל כך יפה, באמת! זה בנין מסוף המאה ה -19, עם באר תת קרקעית שאנחנו הופכים לבר משקאות אלכוהולי, קשתות, עם ספא על הגג, עם חדר הקרנה. באמת נהדר ! ויהיה טקס פייב אוקולוק טי. אנחנו רוצים לשחזר קצת את הימים של פינק, הבר המיתולוגי           
מ: מאיפה אתם מכירים את פינק
ל: אני הייתי הקונסיארז׳ של קינג דייויד. בתפקיד האחרון ברשת הייתי סמנכ״ל דן תל אביב, אבל התחלתי בקינג דיוויד .אחרי קינג דייויד עברתי לדן אכדיה, ואז ערקתי לצוות הפתיחה של הילטון ירושלים, ומשם חזרתי לדן תל אביב והתקדמתי שם, בדרך עשיתי סטאז׳ים בשוויץ.           י
מ: מה משך אותך למלונאות ?              י
ל: אח, מגיל אפס ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות. 
מ: אתה יודע שהייתי מרכזנית בהילטון ירושלים? בזמן לימודי הצילום
ל: הילטון ירושלים ! את ניצן, בן הזוג שלי הכרתי שם.   י
מ: זה היה מקום נהדר לסטודנטים
ל: כך הכרנו. עבודת סטודנטים מושלמת. ברור
מ: לא הייתי מסוגלת להיות מלצרית אז עבדתי כמרכזנית. תמיד עבדו שם אנשים מאוד נחמדים איתי. כשחיפשתי, עבדתי יום אחד במלון דיפלומט בירושלים וזה היה מזעזע. היו שם אנשים מוכי גורל. דיכאון
ל: דיפלומט, של חיים שיף... תקשיבי, יש לי זיכרונות משם. אמא שלי התגרשה מאבי, לפני הרבה שנים, ולא היה כסף. אבל היא חסכה שקל לשקל כדי שכל שנה ניסע לדיפלומט. היתה להם בריכה בתוך יער אורנים ומאוד אהבנו את זה. אני לא אשכח את הפעם האחרונה שנסעתי לשם, הייתי בן 11, זה היה לפני 30 שנה, ואני זוכר עד היום את היער אורנים הזה. איך הייתי שוחה והיתה נופלת מחט והייתי מסתכל על זה. איזה כיף! ואחרי זה היינו הולכים לעשות פייב אוקולוק בקינג דיוויד. זה היה של העשירים.   י
מ: אנחנו היינו נוסעים לצפת.
ליאון מקשיב לתיאור הארוך שלי של צפת אז והיום ואז אומר: את זוכרת את מלון רמת אביב? אחד מהחלומות שלי זה להקים מלון שכל כולו דורה גד וזרחי ויסקי האב, ו- רכטר. ואמנות של דנציגר... יש משהו נורא נורא יפה בסטייל ובאדריכלות ובעיצוב פנים של שנות החמישים שישים והשבעים המוקדמות. כשעוד היתה קצת כנעניות בארץ. כשהיה חיבור ל - א ר ץ . היום גם בשמאל הישראלי, אתה חי באיזה מילייה מאוד מאוד מסויים. אתה תיסע לליסבון ולא תיסע לערד. כשאתה נוסע לגליל אתה נוסע לצימר שזה כמו פרובאנס, אבל רגע, יש לנו אור מדהים פה בארץ. אני רוצה לעשות מלון כמו שהיינץ פיינכל הגיע מגרמניה ועשה את דן תל אביב והשתמש ברפרפות כאלה כדי להכניס את האור בצורה מבוקרת, מקסים. ודנציגר שהיה ממש כנעני ואני רוצה ציטוטים של רטוש ואני רוצה... י
מ: אני מאוד שמחה לשמוע, כי אם אני חושבת ככה ואתה חושב ככה , זה סימן שיש עוד אנשים שחושבים כך. הקיץ נסענו לגליל שמזמן לא הייתי שם בגלל תרבות הצימרים המאוסה עלי. ללילה הראשון מצאנו ביקתה היפית בכליל, בשני דירה באמירים ממש משנות השבעים ובלילה האחרון לא הייתה לנו ברירה ,כי רצינו להיות בפסטיבל הכלייזמרים בצפת ולקחנו חדר במלון רימונים היקר והמזעזע, כי לא מצאנו משהו אחר.     י
ל: זה הקטע שאין אלטרנטיבה. זה בסדר לעשות גם מלונות נהנתניים, סטייל איוונקה טראמפ. אבל א. תעשה אותם טוב ו -ב. - יש לנו בארץ ערכים נהדרים ובמילייה שלנו, הצפוני ,התל אביבי, השמאלני לפעמים אתה שוכח שזה בסדר להיות מחובר לארץ שלך.        י
מ: אני לא שוכחת לרגע
ל: זה בסדר גמור לאהוב את הארץ, וקצת להתרגש מההימנון, וקצת להתרגש מהמפעל המדהים שהקמנו פה בארץ. כן ,הוא קצת עלה על שירטון, אבל קמה פה אדריכלות מאוד מעניינת, עיצוב - האניות של צים והמטוסים של אל על
מ: ואיזה שמות נפלאים
לֹ : נפלא, ממש ממש. כזה מלון הייתי נורא נורא רוצה. כששואלים אותי מה האתגר, מה עוד אתה רוצה, לא בא לי סתם עוד מלון. מציעים לי כל הזמן-  עוד אלף מטר, עוד בשדרות רוטשילד, אלא מקום כזה - ישראלי. עם אופי מקומי. זה מה שבאמת באמת בא לי
מ:  גם מלונות בוטיק זה חדש
ל: אבל אני כבר עשר שנים עושה את זה, אז די. צריך לעבוד, להתפרנס, ברור ,אבל מה שבאמת בא לי זה מלון מהסוג הזה.           י
***
מ: אז בנוגע לדירה. הטריגר המקורי לביקור שלי היה שסיפרת לי על הדירה
ל: אני סיפרתי לך על הדירה? מתי ?       י
מ: סיפרת לי שאתם גרים בדירה המקורית של מיה ארבטובה , נכון ? (לרגע אני דואגת שלא זכרתי טוב. וגם לפני שהגעתי -דאגתי שכבר שיפצו את הדירה והכל נעלם)   י
ל: כן, זו היתה הדירה של מיה ארבטובה ובעלה השחקן יוסף גולנד. אחריהם גרו בה בעלים של חברת הביטוח מנורה, ואחריהם גרו בה שתי נשים (גיסות) שהיינו בקשר טוב מאוד עם הבן שלהן שנפטר בגיל 90 לפני שבוע וחצי ועם אחותו ועם הנכדים שלהם. ואנחנו חיים בדירה הזאת כבר איזה 12 שנה. אנחנו שוכרים כבר המון שנים. כשלקחנו אותה היה שפריץ עבה על כל הדירה, הדירה היתה במצב על הפנים. הארון וכל עבודת העץ, הקשת והכל עוד ממיה ארבטובה משנות החמישים המוקדמות. ממש אחרי קום המדינה. יש בדירה אוסף אקלקטי של כל מיני דברים- הספה ארוכה של רובי ישראלי ,השולחן מאיקאה, ארגז נדוניה שהבאתי מבריסל, כורסא שהיתה בבית של סבא וסבתא שלי וריפדנו אותה מחדש, כסא הפסנתר שלי עליו למדתי, שולחן האוכל הגדול היה מפורק לחלקים ורובו היה בבויידם ,גם המנורה שמעליו מצאנו בבויידם. אני חושב שזה המקורי של הדירה. את הסיפריה קיבלתי במתנה. הסיפריה היא חלק מסיפריה ענקית שהיתה של יעקב שמשון שפירא שהיה היועץ המשפטי הראשון לממשלה. היה לו פה בשדרות בן גוריון בית ענק ואני יצאתי עם הנכדה שלו, וכשהם פירקו את הבית היתה להם קומה שלמה של סיפריה, והצלחתי להציל רק את זה.כל דבר פה יש לו סיפור.  שני הכסאות הקיצוניים הם של השכן השבדי שלנו, את המנורות אמא שלי הכינה. היא היתה בכלל מדענית, הכי לא יצירתית ואמנות וזה ופתאום בחמש שנים האחרונות לחייה היא התחילה לעשות ויטראז׳ים, פה בריינס. גם במלונות יש ויטראז׳ים ומנורות שהיא עשתה. ד״א כל המיתוג של הבראון טי אל וי- המיניבר ,השילוט וכו׳ הכל של האמא של ניצן, שנות השבעים. הכל מאוד אישי, מאוד שלנו.        י
מ: אבל בעצם מה שהכי בולט פה, בדירה, זה הארון והקשת.
ל:כן. אנחנו מאוד מאוד שומרים על זה. יש פה תאורה מלמעלה שאני צריך לתקן. כל יום כשאנחנו יוצאים לעבודה אנחנו מורידים את התריסים כדי שהריהוט לא ידהה. אנחנו מרגישים שקיבלנו את הדירה הזאת כמשמורת. לכן אנחנו ביחסים כ״כ טובים עם הבעלים. אנחנו גם מאוד אוהבים את העובדה שנכנסים למבואה (הול) ולא ישר לתוך הסלון , כמו שמקובל היום. וגם את זה שיש מטבח, מטבח כמו פעם בחדר ניפרד. יש גם בוידעם. החדרים מאוד גדולים ואפילו יש כניסה למקלחת ישר מחדר השינה. זה מאוד מיוחד לתקופה בה הבית נבנה.             י
 

*זה מזכיר לי את הבית של דודים שלי שהיה באותה שדרה וחדר האמבטיה המכוסה בשיש אפור נראה לי אז כמו הדבר הכי אלגנטי בעולם. בעצם עד היום.           י

מ: הדירה באמת סוג של נכס תרבותי היסטורי
ליאון מניף יד בביטול ואמר : זה כולה אנחנו. אין פה איזה משהו מעוצב שאתה יכול להכניס לז׳ורנלים.....                 י




             אני לא מסכימה עם ליאון. לדעתי הדירה הזאת מעבירה סיפור של תקופה שלמה בתל אביב. שמחתי מאוד לראות אותה ולשמוע את הסיפורים ולהמשיך לפנטז על הנשפים שבוודאי אירגנו בה בעלי הבית המקוריים, הרקדנית מיה ארבטובה ובעלה כוכב הבידור והזמר העיברי יוסף גולנד  .  י








1/3/16

Winter Coats

זה זמן לקנות מעיל חדש! גם שיא החורף, גשם ורוח, וגם מכירות סוף-עונה בכל מקום. מושלם ... י
***
הפעם בחרתי דווקא ברשתות, ולא במעצבות/ים עצמאיים כמו בפוסטים הקודמים. הרשתות הישראליות.        י
 מוזמנים לראות מה העליתי בחכתי

 

שני המעילים מ״גולף״, נעליים - דוקטור מרטינס לאוריג׳ינלס, מכנסיים וחולצה - יוניקלו


מעילי צמר - גולף


מעיל רוח וסוויטישרט עם קפישון- Hoodies
. נעליים -דוקטור מרטינז  לאוריג׳ינלס

מעיל רוח - Hoodies
, ז׳קט גברי - בגיר

קסטרו, בעיני, הם אלופי המעילים, מאז ומתמיד. בשנים האחרונות נראה שבקסטרו הסיקו מסקנות לגבי החורף הישראלי והמעילים שלהם התקצרו ונהיו קלים יותר. זה קצת ציער אותי מבחינה צילומית, אבל אין מה לאמר - הם צודקים. כמות ימי הקור בארץ באמת לא מצדיקה מעילים כבדים. גם החידושים הטכנולוגיים של חומרים חדשניים דוחקים הצידה את הצמר ומאפשרים מעילים קלילים אבל מחממים. כמו שצריך !    י
בכל אופן - בקסטרו אפשר למצוא מבחר גדול של מעילים, מכל הסוגים, ובהנחות משמעותיות. החנויות שלהם תמיד הכי נעימות עם כורסאות נוחות להמתנה, והמוכרות/ים נעימות וידעניות   י
***


 
כל הרשתות למרבה הפלא מציעות מעילים בסגנון צבאי. הסגנון הזה אהוב מאז שנות ה -60 אבל בארץ לא תפס, וזה די ברור למה. השנה הוא הצליח להתגנב לכל הקולקציות של הרשתות, לשמחתי.  י
חצאית פליסה, סוויטשירט ענק ומעיל צבאי - קסטרו. נעליים -דוקטור מרטינז לאוריג׳ינלס


מגוון יפה של מעילים, חיכה לי גם בגולף. אם רק התצוגה היתה יותר אטרקטיבית והמוכרות/ים עם קצת יותר ידע, היה אפשר להתרשם ביתר יעילות מהקולקציה המצויינת (כן ,כן) שבחנות.     י
גם בגולף יש מעיל צבאי מדליק,יש צווארונים דמויי פרווה, סוודרים נעימים ועוד, שמתחבאים במה שנראה כמו אולם תצוגה משמים של מכירת חיסול. חבל.              י
מעיל עם צווארון פרווה - קסטרו,
מעיל רוח שחור ומכנסי טרנינג מחוייטים -Hoodies
, סוויטישרט תכלת רך - גולף

מעיל עם צווארון פרווה - קסטרו,
מעיל רוח שחור ומכנסי טרנינג מחוייטים -Hoodies,
סוויטישרט תכלת רך - גולף

מעיל רוח שחור - Hoodies
, מתחתיו מעיל משובץ עם צווארון פרווה - קסטרו

ההפתעה הגדולה ביותר חיכתה לי ב - 
 Hoodies
, שתפסתי אותה עד כה כתואמת פוקס. בעיקר בגלל הפרזנטורית והפופיק. ובכן - בייסיק אופנתי עם תשומת לב לפרטים באיכות מעולה, כשלדעתי מודל החיקוי הוא ״יוניקלו״ שמעבר לים! מודל לא רע בכלל !      י
מעילי רוח מגניבים ממש בשלל צבעים, עם פרטים כמו מעצור/מגן מסוגנן לריצ׳רץ׳ כדי שיראה יפה ולא יסרוט. למשל. בייסיק ברמה הכי גבוהה ובתמחור הכי הוגן.    י
אהבתי גם את העובדה שהחנות די קטנה, מאוד מסודרת, והמוכרות שולטות לגמרי בחומר.   י
את מעילי הרוח (הם אפילו מחממים. ניסיתי) אפשר ללבוש על מעיל אחר, או על סוודר, או טישירט, או מתחת. תלוי כמה קר לכם ואיזה לוק אתם מעדיפים/ות.     י
גם בהודיז יש מעיל צבאי.     י
ז׳קט גברי - בגיר,
מתחתיו מעיל רוח של Hoodies,
 נעליים -
Dr. Martens לאוריג׳ינלס

לסיום - לא יכולתי לוותר על ז׳קט גברי , שזה לדעתי המעיל האולטימטיבי לישראל ובכלל. אולי בגולן צריך יותר מזה. מצאתי אותו ב״בגיר״. קלאסי.             י
ז׳קט גברי - בגיר,
מתחתיו מעיל רוח של Hoodies

כאמור אין ברשתות מעילים גדולים ודרמטיים שמטאטאים את הריצפה ונותנים תחושה רומנטית. אם הייתי הולכת גם למעצבים, ההימור שלי הוא - ששון קדם.     י
בפעם הבאה !    י

צילום וסטיילינג - מירי דוידוביץ
דוגמנית - נסטיה קודריאבצב
איפור -דידי פז
שיער - רפי חובב
ע. שיער -עמרי ממספרת חובב

12/25/15

Fanta Prada - Ethiopian restaurateur & entrepreneur !

English translation at the bottom

את פנטה אני מכירה כבר הרבה שנים כדוגמנית. דוגמנית נהדרת! כעת נוסף לה תואר נוסף- יזמית ומסעדנית. קפצתי למסעדה האתיופית שלה, באלינג׳רה, בכרם התימנים בתל אביב לשיחה קצרה וגם לארוחה טעימה ומלהיבה ביותר.   י


כשאני מגיעה למסעדה פנטה עומדת מאחורי הדלפק ומתראיינת לערוץ הטלוויזיה האתיופי. וזה אחרי שבבוקר ראיתי אותה בכתבת שער במוסף ״העיר״ שמצורף ל״הארץ״. כוכבת. זה ברור !                    י



אבל את הפגישה שלנו דחינו בשעתיים כי המבשלת של המסעדה - באלינג׳רה , לא הגיעה ופנטה נעמדה לבשל.   י
גם במשך הפגישה שלנו פנטה נכנסת מדי פעם למטבח בין הסירים, מערבבת קצת, טועמת ומתבלת. למרות שהיא מצהירה שהיא לא מבינה בבישול. מפשילה שרוולים ועושה כל מה שצריך. אשה חזקה בגודל זעיר !                       י
פנטה פרדה, דוגמנית, עורכת דין, יזמית, מסעדנית ועוד היד נטויה. נשואה ואמא לילדה בת 4 וחצי. צילמתי אותה גם כשהיתה בהריון.י
מ: בת כמה היית כשצילמתי אותך בפעם הראשונה
פ :זה היה צילומים לנייק ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. זה היה לפני עשור. הייתי בת 22
מ : צילמתי אותך בעירום. היית הכי נונשלנטית בעולם. הגעת כאילו כל החיים כבר הצטלמת וכל החיים הצטלמת בעירום. הכי לא עשית מזה עניין...  י
פ: אני זוכרת שהבאת את הקונספט וחשבתי שזה הכי אפריקה שיש. זה היה עירום,

  אפריקה ,בלי שום רמז מיני. מדהים ! עד היום יש לי את הספר הזה
***
מ: איפה נולדת

פ: אני נולדתי באתיופיה,עליתי לארץ בגיל שמונה. טיילתי וחזרתי לשם לא מזמן.עלינו כל המשפחה ,שישה אחים וגרנו במרכז קליטה בנתיבות. ההתאקלמות היתה לא פשוטה, פערים עצומים. באנו מכפר והכל מאוד שונה. גם אם היינו באים מאדיס פערי התרבות עצומים.כילדה בת 8 היה לי יותר קל. שלחו אותי לקיבוץ סעד והייתי שם 3 שנים, שבדיעבד היו אחת התקופות המהממות בחיי,
קיבלו אותי מדהים בקיבוץ !  גרתי בסעד עד שעברנו לבית שהורי קנו בקרית מלאכי.  י
מ: אוקי, אני לא אכנס לכל הביוגרפיה שלך. אני מכירה אותך מהדוגמנות. את דוגמנית ממש נהדרת. גם יפה, גם חכמה ,וגם קואופרטיבית. צילמתי אותך די הרבה פעמים. את גם מאוד מאוד מרוכזת. וזה מאוד חשוב. אני מבינה שלמדת משפטים. אז מתי עשית את זה ?                 י
פ: בתור דוגמנית תמיד עבדתי בעוד משהו
מ: כי את קטנטונת
פ: אבל בתור קטנטונת עשיתי דברים פורצי דרך בדוגמנות. למשל - פלפל. אף פעם לא לקחו דוגמנית אתיופית לקטלוג בגדי ים לפני. עשיתי את ״איל מקיאז׳״. דברים מאוד גדולים בעולם האופנה והדוגמנות. עבדתי יפה מאוד. אבל אף פעם לא הסתמכתי רק על הדוגמנות. עבדתי תמיד בעוד משהו. לא ישבתי וחיכיתי לקמפיינים. ואז הבנתי שאני צריכה ללמוד. התלבטתי בין משפטים ומנהל עסקים. החלטתי משפטים ולמדתי במכללה בקריית אונו. מכללה מצויינת. זה מקנה כלים מעולים להרבה דברים, גם אם לא עוסקים בזה. התמחיתי בפרקליטות ועבדתי בעריכת דין עם חבר שלי. קיבלתי המון הצעות עבודה אבל היזמות בוערת בי יותר ויחד עם חבר אחר החלטנו לפתוח את המסעדה. מסעדה אתיופית. זה אחד הדברים הרבים שאני רוצה לעשות. בעזרת השם אעשה גם את כל היתר. סודי בינתיים. לאט לאט...               י
 

היה חשוב לי לחשוף תרבות, מעבר לעניין המסעדנות. אני לא מבינה גדולה באוכל אבל מבינה צרכים. לחשוף משהו שאתה מאמין בו. אוירה, תרבות מהממת, אוכל טעים. זה לא רק לאתיופים. משהו שהוא מעבר לאוכל. אווירה. אני והשותף שלי הסטנדאפיסט שמואל ברו, גם רוקדים פה במסעדה בערבים. מאוד שמח !                  י
הרבה זמן לקח לנו עד שמצאנו מקום.כי חיפשנו מקום שהוא הומה אדם וגם מקום שהוא בצמיחה ובאיזור שאנשים באים להתנסות.המסעדה שלנו ליד השוק, שוק הכרמל, וזה ממש נהיה להיט. יש פה מסעדות מכל העדות. היה לנו חשוב לפתוח במקום כזה כדי לפנות לקהל יותר רחב. לתיירים, לישראלים שעדיין לא התנסו באוכל אתיופי. לחוויה של התרבות המהממת שלנו!        י
אנחנו פה במסעדה מביאים את האוכל של אמא. את האוכל שגדלנו עליו. רצינו לפתוח מקום שפונה לקהל רחב ולהביא את האוכל של האמהות שלנו. להציג אותו לראווה. את התרבות ,את האוכל את כל החוויה. בגלל זה המטבח פתוח. הכל שקוף. הטעמים החזקים של המטבח האתיופי. התבלינים הנהדרים ,הכורכום ,שכל העולם גילה עכשיו כמה הוא בריא ומוכרים אותו בטבליות, במטבח האתיופי הוא נמצא מתמיד. וגולת הכותרת - הטף !הכל זה מסביב לטף.               י
אנחנו מביאים את המטבח האותנטי עם נגיעות מערביות. כי אנחנו רוצים שלאנשים שלא התנסו תהיה להם נחיתה רכה.            י

האינג׳רה היא הכוכב של המסעדה. עשויה מקמח טף, שהוא דגן זעיר נטול גלוטן. מענה לאנשים שהם צימחוניים. מאה גרם של טף מכילים כמות ברזל, סידן וחלבון המצויה בקילו בשר. המחירים של הטף קפצו מאוד מאוד בגלל הביקוש הרב בכל העולם. י
מ: המטבח האתיופי היה נחשב עד לא מזמן למטבח עני. איך את מסבירה את השינוי הזה ?              י
פ:המהפך קרה מאז שהטף הוכתר כסופר פוד. מזון על. ב -1996 , ארגון הבריאות הבינלאומי/אמריקאי נתן לו את התואר ואז זה תפס תאוצה והתחילו להשתמש בו כוכבים ,כמו אנג׳לינה ג׳ולי או משפחת בקהאם. אנחנו גדלנו על זה. ברור שגם התפתתי ואכלתי הרבה ג׳נק, אבל האינג׳רה זה האוכל הבסיסי בבית אתיופי. את הטף מייבאים לישראל מאתיופיה. היום זה עסק לא זול בכלל כי בגלל הביקוש הרב הממשלה האתיופית הגבילה את היצוא שלו למכסות זעומות שהקפיצו את המחיר. זה מאוד מפוקח. יש בישראל אוכלוסיה של 150000 איש שזה הבסיס שלהם וחברת הכנסת אורית נוקד אפילו נאלצה לפנות לרשויות האתיופיות כדי שיבוא הטף לישראל יותר.                י
המסעדה לא צמחונית, יש גם בשר, אבל המטבח האתיופי פונה יותר לטבעונים. המנות המבוקשות ב״בליאינג׳רה״ הן המנות הצמחוניות והטבעוניות.            י

מ: ולמה יש לך כיסוי ראש
פ: כי הכיסוי ראש הזה, בדרך כלל אני שמה מטפחות ,היום זה כובע , זה גם תרבות. אני אוהבת לשים כובע או מטפחת כי זה אפריקאי. הכי אפריקאי. אני מאוד גאה באפריקאיות שלי.מאז ומתמיד. בגיל 16 הלכתי עם אפרו. היו מרימים גבה. אפילו האתיופים, לא רק הצברים. היו אומרים לי - מה את עושה ? את עושה בושות. ואני ,אני גאה במי שאני ובתרבות המהממת שלי. הכיסויים האלה הם הכי יפים שיש. זה לא מטעמים דתיים.                י
מ : פנטה, את מגדירה את עצמך כנציגה של העדה האתיופית, במידה מסויימת ?              י
פ: אומרים את זה הרבה. אבל מה שאני עושה זה מהצורך שלי, לא בגלל שאני נציגה. יש הרבה גזענות אבל הדרך שלי היא לא לעסוק בגזענות. גזענות היתה ותהיה לצערנו אבל הדרך שלי היא לא למחות, אלא לעשות ההפך, לחשוף את היפה והמעניין. אני מעריכה ומכבדת את המוחים, אבל הדרך שלי אחרת. לעשות! לדעתי מי שעושה - מצליח.                   י

צילומים שצילמתי את פנטה כדוגמנית

באלינג׳רה, מסעדה אתיופית
רחוב הכובשים 39, פינת מל״ן 4, כרם התימנים, תל אביב
טלפון - 035252527
***
 
I have known Fanta for many years as a model. A great model! So when I heard that she has opened an Ethiopian restaurant,
Balingara,  I dropped by for a chat and a delicious meal.When I got to the restaurant Fanta is behind the counter and being interviewed for an Ethiopian television channel. This is after  I saw her this morning on the cover story of Ha'aretz supplement  . Fanta is a star. It's clear !
But our meeting was postponed for two hours, because the cook of the restaurant couldn’t make it to work and Fanta had to cook instead of her. Even during our meeting Fanta occasionally enters the kitchen amongst the pots, stirring a little, tasting and spicing. Although she declares she does not know how to cook. She rolls up her sleeves and does whatever it takes. A strong woman but tiny in size!
Fanta is a model, lawyer, entrepreneur, restaurateur and counting. Married and the mother of a girl of 4 and a half. I photographed her even when she was pregnant.
M: How old were you when I shot you the first time ?
F: It was a photoshoot for Nike and I remember it like it was yesterday. It was a decade ago. I was 22.
M: I shot you naked. You were so nonchalant about it. As if you’ve been doing it your whole life. without any fuss ...
F: I remember you bringing the concept and I thought it was so African. Nude, Africa, no innuendo. Amazing ! I still have that book.
***
M: Where were you born ?
F: I was born in Ethiopia, immigrated to Israel at the age of eight. My whole family, six brothers, and we lived in an absorption center in Netivot. Acclimatization was not simple, huge gaps. We came from the village and everything was very different. Even if we came from Addis, cultural differences would have been huge. Since I was only 8 years old it was easier. I was sent to Kibbutz Sa'ad and was there three years, in retrospect, this was a stunning period of my life! I lived there until we moved to the house my parents bought in Kiryat Malachi.
M: Ok, I will not go into all of your biography. I know you as a model. A really great model. Beautiful and smart, and cooperative. I photographed you quite a few times. You are also very concentrated. This is very important. I understand you studied law. So when did you do that?
F: As a model I've always worked in something else.
M: Because you are so petite...
F: But I did big things as tiny model! I did a few breakthroughs in Israeli modelling. For example - Pilpel. They’ve never used an Ethiopian model for swimwear catalog before. I have been working very well. But I never relied solely on modelling. I have not sat and waited for campaigns. So I realised that I needed to study. I debated between law and business administration. I decided to go to college and studied law in Kiryat Ono. Excellent college. It provides excellent tools for many things, even if you do not practice it later. I specialised in the Praklitut and worked as a lawyer. I received many job offers but was more attracted to entrepreneurial and so I decided to open a restaurant with a friend. Ethiopian Restaurant. This is one of the many things I want to do. With God's help I will do all the rest. Meanwhile it’s confidential. Slowly ...
It was important for me to reveal the Ethiopian culture, above and beyond the restaurant trade. I do not know a lot about food, but I understand needs. I want to reveal something I believe in: Atmosphere, stunning culture, delicious food. This is not only for Ethiopians. Something that goes beyond food.  My partner, the stand-up comedian Shmuel Beru and I,  dance at the restaurant in the evenings. It’s a very happy place!
It took us a long time until we found the space. We were looking for a place that is full of people and a place that is growing and people are open to new experiences. It’s next to the market, the Carmel market, and it really became a hit. There are restaurants of all sects. It was important to open a place like this to make a wider audience. Tourists, Israelis that have not yet experienced the Ethiopian food, experience our gorgeous culture !
We here at the restaurant are bringing our mother's food. The food we grew up on. The kitchen is open. Everything is transparent. The strong flavors of Ethiopian cuisine. Wonderful spices, turmeric, the whole world found out how healthy it is and now they sell it in tablets! We bring the authentic cuisine with a Western touch, because we want people to have a soft landing.
Injera is the star of the restaurant. Made of Teff flour, which is a tiny grain gluten-free. One hundred grams of Teff contain the amount of iron, calcium and protein found in one ounce of meat. Very healthy. Prices of Teff jumped enormously due to high demand all over the world.
M: Ethiopian cuisine was until recently considered a poor kitchen. How do you explain this change?
F: In 1996, the World/ American Health Organization gave Teff the title Super Food and then it caught on and stars like Angelina Jolie or the Beckham family started using it. We, Ethiopians, grew up on it. Obviously I’ve been tempted and ate a lot of junk, but Injera is the basic food at an Ethiopian home. Teff is imported to Israel from Ethiopia. Today this business is not cheap at all because of the great demand that the Ethiopian government has restricted its export quotas and bumped up the price. It's very controlled.
The restaurant is not vegetarian, we have meat dishes, but Ethiopian cuisine speaks more to vegans.
M: Why do you have headgear?
F: Because this head covering, usually I put scarves, today it’s a hat, it's also culture! I like to put a hat or scarf because it is African, very African. I am very proud of my African origins. I always have been. At age 16 I went with Afro hair style. Everyone was Anti. Even Ethiopians, not just Israelis. They would say - What are you doing? You are embarrassing. And me, I'm proud of who I am and my gorgeous culture. These covers are the most beautiful. It is not for religious reasons.
M: Fanta, do you describe yourself as a representative of the Ethiopian community, to a certain extent? F: A lot of people say it. But what I do is my need, not because I'm a representative. There is a lot of racism but my way is not to engage in racism. Racism has been and will be sadly but my way is not to protest, but to do the opposite, to reveal the beautiful and interesting. I appreciate and respect the protesters, but my way is different. I do things and I think anyone who does - succeeds.

***