4/4/15

In the streets of Tel Aviv


Basically I am more of a studio/directing photographer. But in the last 2 years I've been feeling a need for a fresh approach and started taking photographs of people in the street . 
Combining it with my fashion work.
New York Magazine's photo editor saw my work and has commisioned me to document beauty on the streets of Tel Aviv .  
These photos here are the outtakes from the actual editorial.


















You can see the photos that were chosen by New York Magazine online in this link - The Refreshing Bare Beauty of Tel Aviv .

***

3/26/15

Hungarian Lady


My mother, Roszi'ka Davidovitz, died last Saturday at a ripe old age.When we came back from the cemetery we saw at the entrance to her house her sunglasses and red lipstick in the crystal bowl. As always. Even when she felt unwell. Elegant woman.My mother had a good head for business but most of all was a balabuste.

Every Friday since our daughters were born, and even before that, we would go to dinner at her place.The table was always perfectly arranged with white cloth, napkins, small plates for the first course etc.And the food - Hungarian. 

But my mom had to get used to our changing dietary habits over the years. Eventually we all became vegetarian and one vegan.It was a hard blow but my mom got used to cooking couscous.  
Yes, from paprikás Chirke to couscous. Every Friday the same menu .She even got used to buying organic vegetables because of us .The only thing which hasn't changed is the cakes.The great Hungarian cakes. Her Gerbeaud , which I think is much more delicious than the original at the Gerbeaud coffe house in Budapest,which she divided between me and my older sister like golden eggs.I managed to shoot only two cakes, the stunning  Rigo Yanci and the upside down apple pie which is actually the Hungarian version of Tarte Tatin.Although when I was photogaphing my mother had already no patience to baking and she was aided by the Hungarian nanny of my daughters, but the recipe and final touch were hers.When she was preparing it herself everything was even more elegant.The Rigo Yanci was much taller and the apple cake elegant and perfectly round.R.I.P.
***

אימי,רוזי'קה דוידוביץ, נפטרה ביום שבת שעבר בשיבה טובה
כשחזרנו מבית הקברות ראינו שבכניסה לבית מסודרים משקפי השמש שלה והליפסטיק האדום בקערת קריסטל . כמו תמיד. גם כשחשה ברע. אשה אלגנטית





לאמא שלי היה ראש טוב לעסקים אבל יותר מכל היתה בָּלֶבּוּסְטֶה 
בכל יום שישי מאז נולדו בנותינו ,וגם לפני כן, היינו באים אליה לארוחת ערב .השולחן תמיד מסודר בצורה מושלמת עם מפה צחורה,מפיות,צלחת למנה ראשונה וכו',והאוכל - הונגרי.אבל אמא שלי נאלצה להתרגל להרגלי התזונה המשתנים שלנו כי עם השנים הפכנו כולנו לצימחונים
ואחת לטבעונית.זו היתה מכה קשה אבל אמא שלי התרגלה,למגינת ליבה,לבשל קוסקוס. כן ,מפפריקש צ'ירקה עברנו לקוסקוס.וכרמזלי בלי ביצים וסלט. כל יום שישי אותו תפריט .היא אפילו התרגלה לקנות בגללנו ירקות אורגניים.מה לא עושים כדי שנהיה מרוצים

הדבר היחיד בו לא חל שינוי הוא העוגות.העוגות ההונגריות הנהדרות. את הז'רבו שלה ,שלדעתי הרבה יותר טעים מהמקור בקפה ז'רבו בבודפשט ,היא חילקה לי ולאחותי הגדולה כמו ביצי זהב .
הספקתי לצלם רק שתיים מהעוגות , את הריגו יאנצ'י ואת עוגת תפוחי העץ ההפוכה שהיא בעצם טארט טטן הונגרי
אמנם כשצילמתי כבר לא היתה לה סבלנות והיא נעזרה במטפלת ההונגריה של בנותי,אבל המתכון והטאצ' הסופי היו שלה
כשהיא היתה מכינה הכל בעצמה הריגו יאנצ'י היה הרבה יותר גבוה ואלגנטי ועוגת התפוחים עגולה ומושלמת

רוז'יקה דוידוביץ

כוס מים בצד כדי לטבול את הסכין שיחתוך נקי



המתכון של הריגו יאנצ'י . את הספר אני קניתי לה

ככה מגישים. קפה טורקי שרתח פעמיים לפחות

עוגת תפוחי עץ וסודה על המרפסת
ת.נ.צ.ב.ה.

2/22/15

New Boutique Hotel in Tel Aviv


If there is something that makes me happier than taking photos, it is to see my photographs on the wall. In someone's home or as here, in a new boutique hotel, which is under construction in Tel Aviv.

The hotel,Lili & Bloom, lies in a beautiful Bauhaus building which used to be
the historical Mizrahi Bank headquarters . It was built in 1937 and was originally designed by the architect Dr. Alex Friedman.

  Studio Mu and the artist Orit Porat are responsible for for the beautiful and interesting interior design, that takes inspiration from Tel Aviv.

I will continue to update !



אם יש משהו שגורם לי יותר אושר מלצלם ,זה לראות את הצילומים שלי תלויים על הקיר . בבית של מישהו או כמו כאן ,בבית מלון חדש - לילינבלום ,שנמצא בהקמה ,בתל אביב

המלון ,שהיה בעבר הסניף ההיסטורי של בנק מזרחי,שוכן בבנין באוהאוס יפהפה שנבנה ב 1937 ותוכנן במקור ע"י האדריכל ד"ר אלכס פרידמן
על עיצוב הפנים,היפה והמעניין, של המלון אחראי סטודיו מו והאמנית אורית פורת.
אמשיך לעדכן שכשחללים נוספים יהיו מוכנים.


  .

2/9/15

ענת אסתרון | Interior | Anat Esteron




Anat Esteron in the new space of Verner

את ענת אסתרון אני מכירה עוד מהתקופה שהיתה עורכת מדור העיצוב במגזין "את". למרות שאני נחשבת לצלמת אופנה,ענת הזמינה אותי לצלם כתבה רחבת היקף על המעצבים המבטיחים בישראל,כי חיפשה לצורך הכתבה הזאת את הסגנון שלי ,שישלב אנשים/חלל/פריטים. כזאת ענת - מדוייקת. כשהזמינה אותי לפני שבוע,לפתיחת "ורנר",השמחה שלי היתה כפולה.אני מאוד אוהבת את ורנר ואני מאוד אוהבת את ענת וסומכת על טעם שלה בעיניים עצומות.

 קיר צבוע בורוד אקנה,מנורות בעיצוב ורנר פנטון ,שבכת מתכת שבנה גיורא ליפשיץ ודלפק מצופה בפורמייקה

ענת היא אחד מהאנשים שמצליחים להיות צוננים וצלולים גם במזג הים תיכוני.היא נראית כמו אחת מהכוכבות הבלונדיניות והצוננות של היצ'קוק,למרות שהיא מאוד מעשית וגם מאוד מאוד נחמדה.שמחתי לגלות שהיא זו שעיצבה את המשכן החדש של "ורנר",החנות שהיא באמת המכה של שוחרי האופנה התל אביביים וחיכיתי לראות את שיתוף הפעולה בין השתיים.

החנות באורך 20 מטר ורוחב 3.27. חלל מרשים מאוד אבל מסובך לתכנון

לא התאכזבתי


אסתרון,בשיתוף פעולה עם בנות ורנר ובראשן שירה דולינגר,יצרה חלל עם פרופורציות ניו-יורקיות ואווירה קולית על התפר בין יקר ופרוע/מחתרתי.ואפילו עם מחוות לתל אביב של שנות ה -70

שירה דולינר,בעלת החנות

קודם כל הלוקיישן. החנות נמצאת ברחוב טיומקין על הפינה של יהודה הלוי.אזור שהיה עד לא מזמן החצר המוזנחת של תל אביב ומתחיל לקבל אופי ויופי רק עכשיו.קרוב לחניון גדול,למתחם גן החשמל,לתחנה המרכזית הישנה ומהכיוון השני דקה משדרות רוטשילד היוקרתיות.הבנין בו נמצאת החנות הוא בנין משרדים מסוף שנות השבעים,עם הרבה אלומיניום וחן מוטל בספק,חן שמתגלה רק לחדי עין.

הסטייל של ענת אסתרון

גם החלל מצד אחד מלהיב ומצד שני יוצא דופן.מאוד צר,מאוד ארוך,תקרה גבוהה וחזית שכולה זכוכית עם אדניות ענק בנויות כחלק מהמבנה

אסתרון הצליחה לקחת את כל זה וכמו במטה קסמים ליצור היכל תשוקה לאופנה אינטליגנטית. לא פחות!נפגשנו לשיחה צפופה בנושאי סגנון ועיצוב,קודם בחנות ואז עברנו לארוחת בוקר טובה בדליקטסן הסמוך

מנורה מקורית בעיצוב ורנר פנטון.שירה דולינגר שאוהבת את העיצוב של ורנר וקיבלה ממנו השראה לשם החנות


מ:ענת,את מעצבת פנים ?ו

ע:אני מעצבת תפאורה בהכשרתי.בוגרת המגמה לעיצוב תפאורה ותאורה באוניברסיטת תל אביב.למדתי בראשית שנות השמונים.הלכתי ללמוד כי מאוד רציתי לעבוד בקולנוע,אבל לא היתה אז תעשיה,עוד לא היה ערוץ 2.אחרי כמה פעמים שעבדתי בפסטיבל עכו הבנתי שתיאטרון משעמם אותי למוות.הגעתי ללימודי עיצוב תפאורה בעקבות הצגה שראיתי של במאי בשם ויקטור גרסיה,אדריכל במקור.הוא עשה במה מפרספקס מוארת מלמטה וזה פשוט היה הדבר הכי יפה מבחינה ויזואלית שראיתי עד אז.וככה הלכתי ללמוד תפאורה עד שהבנתי שתיאטרון זה לא האלמנט שלי.אח"כ כשהיינו בשליחות עתונאית של בעלי, שלוש שנים בוושינגטון,למדתי בבית ספר שהוא כמו בצלאל של וושינגטון,לקחתי קורסים בעיצוב.חזרנו ב -91,התחלתי לערוך את מדור העיצוב של "את" ואז התחלתי לעצב בתים.בהתחלה לחברים.בעצם אז התחלתי לעבוד.גיליתי שהכשרה של מעצבת תפאורה היא אחלה הכשרה.אתה לומד לתמצת מהות של סגנון,פרופורציות.הכשרה נורא טובה למעצב פנים
.
מ:מה מנחה אותך כשאת באה לתכנן מקום

ע:למצוא את השפה! לכל בית ולכל חלל יש את השפה המיוחדת שלו.למרות שלכל הבתים שעיצבתי יש ניקיון במעטפת,שדומה בכולם, לכל בית ולכל חלל צריך למצוא את הפטנט שלו
 .
מ:זה אותו דבר בצילום.צריך לפצח את זה
.
ע:לפעמים אתה נכנס לחלל ואתה מבין אותו.ורנר הרי היו אמורים להיות בבנין אחר לגמרי,בנין אקלקטי ברחוב אלנבי משנות השלושים שעבר שימור מחמיר ולא הצליח לעבור את האישורים מהעיריה,לקבל את החותמת שלהם. ואז הן התייאשו והביאו אותי לראות את החלל הזה .הן היו בטוחות שאפסול אותו .זה היה ב-23 לינואר.עכשיו אנחנו נמצאות ב-8 לפברואר!הן היו בטוחות שאנפנף אותן.אבל נכנסתי פנימה וזה עשה לי ג'יימס בונד,שון קונורי,שנות השבעים.הפשיזם והמוחלטות של הבנין כבשו אותי. הבנתי מה צריך לעשות.לקח לי אח"כ כמובן זמן העיצוב עצמו כי זה חלל קשה של 20 ומשהו מטר אורך על 3.27 ברוחב. עבדה איתי על העיצוב אפרת אפק שנדל. היה ברור לי הפורמייקה.נלחמתי.אף אחד לא הבין מה אני רוצה

מ:ומאיפה הפורמייקה

ע:"מקור הפורמייקה":) יום אחד חיפשתי דוגמאות.יש נגר מדהים שאני עובדת איתו,כחלון,חיטטתי לו בדוגמאות פורמייקה ומצאתי את זאת שהיא בסגנון שנות ה-70,ואת הפורמייקה כמו שיש קררה,חיכיתי להזדמנות כי בבתים שאני עושה לעשירון אני משתמשת בשיש הכי משובח,סטאטואריו,היקר של הקאררה.כשראיתי את דוגמת הפורמייקה הזאת מיד ניכסתי אותה לעצמי,חיפשתי איפה להשתמש בה ולא ידעתי למה זה מקסים אותי כל כך.לפני כמה שבועות הייתי בפגישה בקפה מרסנד עם הפורמייקה החומה והבנתי.זה משהו שהיה מאחורה,במוח.גם קפה ורד.כשהייתי ילדה אבי נהג ללכת לשם לשתות אספרסו

מ:גם בעידית באבן גבירול היתה פורמייקה כזאת.זה היה בית הקפה הכי סטייל שראיתי בתל אביב עד היום

ע:את חייבת למצוא תמונות של קפה ורד.שיא הסטייל של תל אביב מפעם

מ:הורי היו אנשי רוול.בחזרה לענייננו. מה שמעניין בעיני זה שלמרות שעיניך נשואות לניו יורק,בסופו של דבר זה השתלב לך עם אלמנט שהוא שיא התל-אביביות

ע:כן.יש דברים שאני סוחבת איתי כנראה בתת מודע.יואל בעלי טוען שאני חסרת הומור ושאני לא מבינה הומור,אבל אני מאוד מעריכה הומור.אני מאוד אוהבת את המעצב אריק בן שמחון,למשל.יש הרבה הומור ברהיטים שלו.יש משהו נורא משעשע בעיני בגימור כמו-קאררה.זה כמו שמצחיק אותי-אני מתעקשת בבתים שאני עושה,המון פנטהאוזים ברמת אביב החדשה (אני תקועה בין רמת אביב לגוש הגדול) לעשות דלת רגילה.הם נורא רוצים דלת וואו.אני לא מסוגלת לעשות דלת כמו שאטו בפרובאנס אחרי שעוברים לובי ומעלית רגילה ותיקרה של שני מטר ושלושים.אני לא יכולה לסבול יומרנות.אני לא מסוגלת.אני לא אוהבת רבי מכר.לקח לי שלוש שנים לקרוא את "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז אחרי שהוא יצא
...
מ:קוראים לזה סנובית אינטלקטואלית.זו מטבע לשון שאמא שלי טבעה.היתה לה חברה עיתונאית שתיעבה ניקיון ובישולים ועניין אותה רק לעשן,לקרוא עד הבוקר ולאכול נקניק הונגרי פרוס משובח

ענת מקשיבה לי בסבלנות.אני לא בטוחה שהאנלוגיה שלי מדברת אליה

ע: אני לא הולכת לשרונה.מרתיח אותי שהעיריה מכרה את המתחם הזה בכל כך הרבה כסף ונתנה אותו לשימושים מסחריים.זה שייך לנו,לציבור !מרתיח אותי

מ:למרות שכשרואים אותך את נראית הכי סטייל והכי כזאת צוננת

ע:כן,(מהמהמת ומצחקקת)אני ילדה פריקית מחוף שרתון הישן

מ:לא,אני אגיד לך,את גם נורא נחמדה.כאילו זה משהו שלא מצפים לו.את מאוד חברית ובגובה העיניים

ע:כן,זה ידוע שאני נחשבת לאנטיפטית. (מצחקקת) .. ו


מתלים מינימליסטיים שבנה גיורא ליפשיץ.פלטת צבעים הדוקה



ע:הדליק אותי גם נורא המיקום של החנות.כי הוא נמצא על קו תפר.החניון,ממול הבנין של הפניקס בגן החשמל שכבר עבר ג'נטריפיקציה,ומצד שני שדרות רוטשילד שזה המקום הכי יקר בתל אביב,גם מבחינת מגורים וגם כל בתי ההשקעות והבנקים.ההון הישראלי יושב פה.ופה,בטיומקין, אנחנו על קו התפר.יהודה הלוי המשתפץ.הרחוב שהיה הכי ג'יפה,וטיומקין שפתאום יש בו בנין של עשירים.זה היה ג'יפה מוחלטת.ופה אנחנו גם מטר מהביוב של התחנה המרכזית הישנה.יש משהו במתח הזה בין שדרות רוטשילד לתחנה המרכזית הישנה שורנר עוד נמצאים בו.זה משהו בדי אנ איי שלהם.הם באו מרחוב אלפסי.זה אופנה לא זולה ,אופנה אינטלקטואלית במידה מסוימת ההפך מכיכר המדינה.זה אנטי כיכר המדינה.שירה באה בראש נורא ניו יורקי.היא הרגישה שהיא צריכה קצת ללכלך את המקום.בין רוטשילד לרחוב פין.במבט ראשון זה נראה עץ אגוז, ברק יוקרתי ובמבט שני את מגלה שזה פורמייקה.היא גם בוחרת מוכרים שמתאימים לרעיון הזה.משהו בסגנון הפינגווין

מ:מה הבניין הכתיב לך

ע:הבנין הזה הוא סוף שנות השבעים תחילת השמונים.זה להשאיר את האדניות למשל,והפינות הלא מושלמות.זה בכלל לקחת את החלל הזה שלא השתמשו בו קודם

מ:את חושבת שאנשים מבינים את זה

ע:קודם כל ,זה לא נורא חשוב.זה לא נורא שלא יבינו.תמיד חללים מסחריים,בניגוד לבתים,הם יותר רדיקליים.ברגע שהבנות אהבו את זה ,למרות שגם להן היה קשה,והיו דברים שנלחמתי עליהם,אבל ברגע שהן זרמו וסמכו עלי,זה היה בסדר

מ:רצית לשמור את רוח הבניין

ע:כן,ולא.אני לא עושה רטרו.אני מ ק ו ו ה שלא עשיתי רטרו.אני מקווה שעשיתי מחווה מודעת לעצמה עם הומור לרטרו.לא אוהבת לעשות תפאורות למרות שאני באה מהרקע הזה.אני לא יכולה לסבול תפאורות.מעניין אותי לעשות חיבורים ולעניין את עצמי.בטח בפרוייקט כזה.אני חושבת שיש בחלל חיבורים ,למשל המינימליזם הצרוף של המתלים של הבגדים ,שהם כלום,לא ברור איך הם מחזיקים משהו.אני אדם מאוד טכני.מעניין אותי לעבוד עם בעלי מקצוע שיש בינינו הפרייה הדדית.הרבה למדתי מאנשי מקצוע.

הדומים מצופים בפורמייקה על גלגלים.הכל ניתן להזזה ולסידור לפי הצורך.מתוכננים אירועי תרבות ותערוכות מתחלפות


מ:מה הם החללים האהובים עליך בתל אביב מבחינה עיצובית

ע:אולם הטורבינות ברידינג הישנה, ביתן הלנה רובינשטיין,הבנין של ההסתדרות בארלוזורוב ובנין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב.הלוואי שאת ההסתדרות יהפכו לבנין דירות שלפניו הדשא הענק הזה.אני גם נורא אוהבת את השיפוץ של הבריכה בכיכר רבין בניגוד לכיכר הבימה,למרות שאני מבינה שזה עובד

מ:גם גן יעקב מקסים

ע:כן,למרות שהשיפוץ לא מדויק.אבל בכל אפריל אנחנו הולכים לראות את הפריחה של הוויסטריה בגן יעקב. זה הטבע שלי :):) אה,ועכשיו גם בנו בניין נהדר מעל בית במשפט.אמנון רכטר.לא להאמין.פשוט נהדר. החזיתות יפהפיות.פתאום בניין המוזיאון מהצד השני של הכביש נראה כבד.פשוט נהדר.ואני אוהבת את השיפוץ חזית של עיריית תל אביב.יש משהו נכון בכלל בכיכר הזאת.ניו יורק היא העיר שלי.הגוגנהיים הוא החלל האולטימטיבי למרות שהוא בכלל לא מושלם למוזיאון. אבל.
הים זה החלל המועדף עלי ביותר.גדלתי בים

מ:יש לך עבר של ים.לא ידעתי את זה

ע:זה התקלקל קצת בגלל התקופה שהלכתי עם הילדות וכל האופרציה וגם יואל לא אוהב ים,אבל כן 

אסתרון עם בעלי מלאכה איתם עבדה על החנות


וילון מקטיפה עשירה מכסה את חדרי ההלבשה רחבי הידיים


בכמה נקודות בחנות יש פסי מראה ,קריצה ומחווה למעצב הפנים רסקין שהיה אופנתי מאוד בשנות השמונים

מ:הצילום של עדיקא קשור לעיצוב שלך

ע:הוא לא קשור באופן ישיר אבל חלק מהדי אנ איי של ורנר הוא שיתופי פעולה עם אמנים ואנשי תרבות,ככה שהיה ברור שהקיר החיצוני יוקדש לאמנות.כפי שהמתלים לא מחוברים לקירות ואפשר להפוך בינם לבין קופסאות האמצע כדי לפנות את הקירות לתליה או הקרנת אמנות.זה נובע בעיקר משירה (דולינגר,אחת משלושת השותפות בחנות) שהיא אדם שצורך ומבין באמנות עכשוית.שירה אהבה את העבודה הזאת ואני אהבתי את הבחירה.החיבור שלי ושל שירה נולד בשנים האחרונות והצטרפו אליו דניאלה וענת.החיבור מבוסס על עניין וטעם משותף בתרבות במובן הרחב,שמכיל גם אופנה,אהבה לשכבות ורבדים אקלקטיים,של זמנים ושל מקומות שונים שיוצרים דימויים חכמים ויפים בעינינו

מ:איך הן קיבלו את הפורמייקה

ע:הפורמייקה לא היתה קלה לעיכול,הן ילדות שנות השמונים,אבל הן הלכו איתי לאורך כל הדרך,פשוט סמכו עלי בעיניים עצומות

מחוץ לחנות,על הקיר,עבודה של דוד עדיקא שהוא גם לקוח וגם אמן האהוב על דולינגר.שירה עומדת להחליף את העבודות כל כמה זמן
Verner - 48 Yehuda Halevi, Tel Aviv


*** 
I have known Anat Esteron from the time she was editor of the design section of At  magazine. Although I am considered to be a fashion photographer, Anat invited me to photograph an extensive article on promising designers in Israel.She was looking exactly for my style, that will integrate people / space / items. Such is Anat - accurate. When she invited me a week ago,to the opening of "Verner" my joy was double.I love Verner and I love and trust Anat  and her taste with eyes closed.
Anat is one of those people who manage to be cool and clear in the Middle Eastern way of life,too.She looks like one of the blonde cool stars of Hitchcock's , even though she is very practical and very very nice.I've been glad to discover that she designed the new space for "Verner", the store that is the Mecca for fashion lovers in Tel Aviv and I've been waiting to see the cooperation between the two.
 I was not disappointed.
Esteron, in cooperation with the Verner girls, led by Shira Dollinger ,created a space with proportions of New York, cool atmosphere on the seam between expensive and Wild / even underground.She even managed to make gestures to Tel Aviv of the 70s.

 First of all the location. The store is on Tyomkin Street on the corner of Yehuda Halevi.An area that until recently was the neglected courtyard of Tel Aviv and is starting to get character and beauty only now.Near a large parking lot, Gan Ha'chashmal compound , the old central bus station and on the other side the prestigious Rothschild Boulevard .The building is a commercial building from the late seventies, with much aluminum and an undeniable charm, grace which is revealed only by the sharp-eyed.

The space is exciting and on the one hand difficult.Very narrow, very long, high ceilings and all-glass facade with giant planters built as part of the building

Esteron was able to take it all as with a magic wand to create an intelligent
passion Hall for  fashion . No less! We met for a dense call on style and design, first in the store and then moved to a good breakfast at the nearby Delicatessen
 

2/1/15

גל אוחובסקי - סגנון מקומי - Local Style

גל אוחובסקי כפי שצילמתי אותו לכתבת אופנה למגזין את

 
שאלון אופנה :
 
איך היית מלביש את בוז'י כדי שסיכוייו להבחר יגדלו?
אני לא חושב שיש קשר בין סיכויי להבחר לאיך שהוא לבוש
אבל אפשר קצת להצעיר אותו עם חליפות יותר אופנתיות ופחות של דוד
וכשהוא בקז'ואל זה ממש קל, כל סטייליסט מתחיל יעשה את זה

מה יהיה הצעד הבא של עברי בתחום האופנה
לדעתי: עוד קולקציה של קסטרו

איזה סלב אתה מציע לרנואר לעיצוב קולקציה 2016 חורף
תשאלי אותי בפרטי

מי הדיג'יי המועדף עליך ובאיזה מועדון
דור ציפורי, איפה שהוא מנגן

מי הדראג קווין שלבושה הכי יפה
טלולה וקיי לונג הן הכי חמודות וגם אושרי

מי המעצב המושלם עבורך לשטיח האדום
אלבר אלבז, אין בכלל תחרות

איזה שיר עברי אהוב עליך בכל הזמנים
אני אוהב המון שירים קשה לי להצטמצם לאחד

מה תלבושת הרוקנרול האיקונית ביותר אבר
דיויד בואי באלדין סיין

איפה כדאי לקנות סניקרס
אדידס אוריג'ינלס, שינקין 12, תל אביב

באיזה גיל תפסיק לנעול סניקרס
בקבר

מי יזכה בבחירות ומה תמליץ להם ללבוש בנאום התודה אצל נשיא המדינה
נקווה שציפי ובוז'י
ציפי יודעת להתלבש לגבי בוז'י חזרי לשאלה הראשונה
אם יש בעיה תפני אותו אלי, אשמח לעזור.
 
 
 
צילום - מירי דוידוביץ
סטיילינג -מזל חסון
איפור ושיער -יוני שיין
קריאטיב -טל קליינברוט
לוקיישן - Open
 
את הכתבה במלואה אפשר לראות בגיליון פברואר של מגזין "את" . מומלץ !

1/27/15

The Farmers


My first stop on the Israeli farmers trail for Kanat ,was Kfar Tabor, where I have previously photographed for the Tabor Winery's website and catalog. Oren Sela the winery's CEO introduced me to his brother,Saar Sela,who has an organic vegetable farm nearby.I took some photos of the handsome brothers at the Sela Farm and then we visited their grand parents ,who are among the founders of the village,Kfar Tabor,and are still active and working.

Oren & Saar Sela with their grandparents,Kfar Tabor

After meeting this wonderful family I decided to focus on small farmers' dynasties .
I "found" a father and son in Karkur - Roy Fridman ,who is running a dogs' pension on his grandfather's farm ,and his father,who has been farming the orange orchard ,all the years he was a bus driver,and he still does

Mr.Fridman,Karkur


And the father and two sons, the Gutmacher family,farmers in Yesod Hamaala,up north.

Father and sons,Gutmacher family,Yesod Hama'ala,Galilee

Since I was looking for diversity,I chose to photograph fishermen at the fish ponds of Maagan Michael.
A different kind of family.
 
Fishermen at the fish pond of Ma'agan Michael

And as I like the idea of older farmers still working,and the oldest ones ,I am told,are amongst the Bee-Keepers,I went to Neta'im to photograph Mr. Amnon Zeigerman of the Amnonim Bee Farm.
Mr. Amnon Zeigerman,Beekeeping,Neta'im
Oren & Saar Sela with their grandparents,Kfar Tabor

Mr. Fridman and son Roy Fridman,Karkur

Father,sons and grandchildren,Gutmacher family,Yesod Hama'ala,Galilee

Mr. Amnon Zeigerman,Beekeeping,Neta'im